החלטה בתיק ת"ת 14917-06-11

1.         בפני בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב.

            להלן עיקר טענות הנתבע בתצהירו:

(א)       בתקופה האחרונה עבר הנתבע להתגורר בבית אמו והוא ידע על התיק רק לאחר קבלת מכתב מלשכת ההוצל"פ שהועבר לו ע"י אחיו נאדר, ובו החלטה לדחיית הבקשה לצו הבאה.

(ב)        התובע העמיד הלוואה בחשבון האישי של הנתבע והעביר אותו לכיסוי יתרת חוב של החברה שהייתה בבעלותו ושזה נעשה על דעת התובע בלבד.

2.         הצדדים זומנו בפני לשמיעת הבקשה להארכת מועד ובמהלך הדיון נחקר הנתבע על תצהירו.

            הנתבע אישר בחקירתו שהחל מיום 21.01.2011 הוא התגורר בשכונת דיאנא בנצרת יחד עם אמו, וכי הוא ממשיך לגור שם עד היום.

            הוא טוען, כי ידע על התיק רק כשאחיו מסר לו את המכתב החום מלשכת ההוצל"פ, אך לא זכר מתי זה היה, גם לא באיזה חודש זה היה.

            הנתבע נשאל מדוע לא צירף תצהיר מטעם אחיו והוא ענה "לא ראיתי טעם, ראיתי שאני צודק בעניין" ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 19.  שהוצג לו אישור המסירה שכביכול אמו סירבה לחתום עליו, הוא הכחיש את המקרה וכך ענה: "לא היה מקרה כזה שאמא סיפרה לי על מסירה שהיא סירבה לחתום..." ר' עמ' 28 לפרוטוקול ש' 2.

3.         שני הצדדים סיכמו בפני את טענותיהם.

            התובע טען, כי הנתבע לא הצביע על טעם מיוחד להאריך לו את המועד ולא העלה שום טענת הגנה בתצהירו.

            לעומתו טען הנתבע, כי התצהיר לא נסתר וכי היה על התובע להגיש תגובה לבקשה להארכת מועד ולצרף תצהיר של המוסר.

4.         לאחר שעיינתי בתיק ודברי שני הצדדים, נחה דעתי, כי הנתבע לא הצביע על טעם מיוחד להאריך לו את המועד להגשת ההתנגדות.

            עולה מחקירת הנתבע, כי אכן ביום שבו בוצעה מסירת האזהרה הוא התגורר עם אמו בשכונת דיאנא בנצרת, והדבר אף מחזק את אישור המסירה.

            אין נוהג שמגישים תגובה לבקשה להארכת מועד או התנגדות לכן טענה זו אין לה על מה לסמוך.

            אכן, כעקרון חלה התפתחות של ריכוך הדרישות של טעם מיוחד וניתן היום לצקת לתוכו שלל שיקולים הנוגעים לאינטרס של המבקש, כגון סיכויי ההגנה שלו. ר' בעניין זה: בשמ 6229/11 שפרה-דון נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, פס"ד של כב' השופט ג'ובראן ממיום 10.01.2012 (פורסם בנבו).

            על כן, חיפשתי שמא יש הגנה בתצהיר כדי שבכל זאת נוכח הטענה שלא הייתה מסירה, על אף שלא צוין תאריך מדויק שבו ידע הנתבע על התיק, יהיה זה צודק להאריך את המועד מכוח סיכויי ההגנה, אך לדאבוני לא מצאתי כל הגנה ולו הקלושה ביותר.

            בתצהיר נטען רק שהתובע יצר הלוואה מהחשבון של הנתבע והעבירה לחשבון החברה שהייתה בבעלותו לכיסוי החוב, הא ותו לא, בלי לפרט ובלי להצביע על אי חתימת הנתבע על ההלוואה או על זיוף חתימתו עליה.

            התוצאה תהא שאם יוארך המועד יתקיים דיון סרק בבקשה לרשות להתגונן מחמת העבר הגנה ולו דחוקה.

סוף דבר ;